<h1>רבינו בחיי בפירושו לפ"ה דאבות</h1>
<h2>דף י:</h2>
ארבע מדות באדם האומר שלי שלי וגו'. יקראנה 'בינונית' מצד אינו חומד ממון חבירו. ויש אומרים מדת סדום, מצד שלא היו רוצים שיהיו אחרים נהנין מהם כלום על שהיו מואסים הצדקה בתכלית והורגין כל מי שעשאה, והיו מכלין רגלי כל עובר ושב מביניהם, ועל כן ראו רז"ל שפסקו את הדין ואמרו: כופין אותו על מדת סדום, זה (אינו) נהנה וזה אינו חסר זה מדת סדום. ומה שאמרו ז"ל על שמואל הנביא: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, שלא היה רוצה להנות משל אחרים, אבל בודאי שהיה רוצה שיהנו אחרים משלו, דהא קיימא לן כיש אומרים זו מדת סדום, ולא קרא תנא קמא 'זו מדת בינונית' אלא מצד שהוא נקי מן הגזל ואינו חומד ממון חבירו, אבל אם אין אחרים נהנין משלו זו בודאי תכונה רעה בנפשו ומדת סדום היא. שלי שלך ושלך שלי עם הארץ, לפי שהוא חומד ממון חבירו. שלי שלך ושלך שלך חסיד וגו'.
<h2>דף כא:</h2>
ומן הידוע במספר עשרה שהוא מספר נעלם, ולעולם השכינה שורה בעשרה, ואמרו בברכות: עשרה קדמא שכינה ואתיא. וזהו לפי דעתי: ושכנתי בתוך בני ישראל, על דרך מה שדרשו רז"ל: ונקדשתי בתוך בני ישראל, אתיא תוך תוך. וזהו 'ושכנתי בתוך' 'ושכינתי בתוך', כלומר שהשכינה קודמת להם, ואין הכוונה קדימה זמנית. ובעבור כי הוא תכלית המספר ואין המספר אחריו, אמרו ז"ל: אחד עשרה ואחד מאה ואחד רבוא. וכן אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, אין אומרים לא קדיש ולא ברכו ולא קדוש כי אם בעשרה, ולא חופה כי אם בעשרה, ממה שכתוב: ויקח עשרה. וכן המילה בעשרה, מסמך הכתוב: ותקח צפורה צור, וגמרינן קיחה קיחה מבועז, והוא הדין לכל דבר וענין שבקדושה. וכן מצינו עוד השכר והעונש במספר עשרה: העונש למצריים בעשר מכות, והשכר לישראל שיצאו מידם בעשרת הדברות, ובזכות מה, בזכות אברהם שנתנסה בעשרה נסיונות, והנה אברהם היה עשירי לנח, וכן נח היה עשירי לאדם, וכן לעולם העשירי קדש לה', עד שהעולם הזה שנברא בשביל הצדיקים נברא בעשרה דברים, והם עשרה מאמרות, וזהו שאמרו רז"ל.
